מאז שנולד הבן אשתי לא רואה אותי ממטר 

שאלה:

"אני בן 32 ואשתי בת 30, אנחנו נשואים שנתיים ולפני שלושה חודשים נולד בננו הבכור. ילד מתוכנן. שמחתי מאד כשנולד בני, אבל מאז אני מרגיש לגמרי מיותר בבית. אשתי "לא סופרת אותי ממטר". מבחינתה, התכלית היחידה לקיומי היא להביא את הכסף הביתה ולדאוג לקניות ולסידורים. מאז הלידה אמא שלה נמצאת אצלנו כל הזמן והילד הוא הדבר היחידי שחשוב בבית. היא לא רואה אותי ולא שומעת אותי. על סקס אין בכלל מה לדבר. לפני הלידה אהבנו לבלות, היינו יוצאים הרבה, מארחים חברים, עושים המון סקס. כל זה הלך לאיבוד. אל תכתבו לי לדבר איתה, כי כבר דיברתי איתה על זה המון פעמים. אני מבין שלוקח זמן להתאושש מהריון ולידה. אבל בעיני אחרי חודש צריך לחזור לחיים. אני מיואש לגמרי מהמצב ולאחרונה התחלתי לחפש לי חברות ברשת, ואפילו יצאתי עם בחורה אחת. אני מרגיש שזה מסוכן בשבילי, אבל אין לי ברירה. תייעצו לי מה לעשות."

תשובה:

"אמא יש רק אחת", זה נכון. אבל מה עם האבא?
ספרים ומאמרים רבים מוקדשים בשנים האחרונות לחווית הלידה וההורות, ורובם מתמקדים בהפיכתה של האשה לאם. גם הפסיכולוגים התמקדו בתהליכים הנפשיים של האשה: השמחה והאושר שמלווים את האמהות, יחד עם ההדכאון לאחר הלידה, הקושי להתרגל לתינוק ולמצב החדש, ותחושות מכבידות של אחריות ואשמה שאופייניים להרבה נשים. הרבה פחות נכתב ונאמר על התהליכים הגופניים והנפשיים שעוברים על הגבר תוך כדי שהוא הופך לאבא.

גברים רבים חווים סמפטומים של הריון, במהלך ההריון של הנשים שלהן, בעיקר תופעות של עליה במשקל ובחילות. בעבר נטו החוקרים לראות בכך אות להזדהות הפסיכולוגית של הגברים עם הנשים שלהם, אבל לאחרונה נמצאו במחקרים שינויים הורמונליים ממשיים אצל גברים, שעשויים להסביר את השינוי הגופני והתנהגותי שעובר עליהם לאחר הלידה. כנראה שגם הגבר, כמו האשה, עובר שינויים גופניים לקראת לידת הילד: ירידה בהורמון הטסטוסטרון התוקפני ועליה בהורמון האסטרוגן והפרולקטין הנשי. השינויים האלה אמורים להכין את הגבר, גם מבחינה גופנית וגם נפשית, לקראת תקופה של "קינון" - התכנסות בתוך הבית והמשפחה, והגנה על הצאצאים והאשה לאחר הלידה.

במקביל לשינויים הגופניים שעוברים על הגבר לאורך ההריון ולאחר הלידה, עוברים עליו גם שינויים נפשיים ותפקודיים. ברוב הבתים בישראל ובעולם, האם היא המטפלת העיקרית בילד. האב ממשיך לאחר הלידה בעיסוקיו הקודמים - העבודה, עול הפרנסה והרבה חלקים טכניים של "סידורים", שהופכים מורכבים ועמוסים הרבה יותר לאחר הצטרפותו של תינוק למשפחה.
אבל תפקידו של האב לא מסתיים בחלקים הטכניים. מחקרים מצאו כי האבות חשובים ביותר להתפתחות הרגשית של התינוקות שלהם. במהלך השנים, לצד האמהות, גם האבות הם מקור של תמיכה רגשית, עזרה מעשית, מידע, הדרכה ופיקוח עבור ילדיהם. המעורבות של אבות בגידול ילדיהם תורמת לבטחון העצמי שלהם, להישגים הלימודיים שלהם וליציבות הנפשית שלהם בחיים.
כניסת הילד הבכור לחיים משנה לחלוטין את הבית והופכת את הוריו לראשונה מזוג למשפחה. החודשים הראשונים לאחר הלידה דורשים הסתגלות ומאמץ גדול, טכני ונפשי, מצד שני ההורים. עם העליה במודעות לדכאון לאחר לידה ולקשיים בהפיכה להורים, החברה סובלנית כיום יותר ויותר לקשיים של האשה, שהפכה לאם, ופתוחה לשמוע ולקבל אותה. הרבה פחות תשומת לב מופנית לאב.

הרבה גברים, מעצם טבעם, קשובים פחות מנשים לתחושות הפנימיות שלהם. הם רגילים לחיות ברמת העשיה הפעילה - doing , ופחות ברמת ההוויה - being - שמאפשרת עיסוק ברגשות ותחושות פנימיות. כשהם חשים לחץ ומצוקה, או רגשות אחרים קשים, שהם נורמלים בהקשר של הורות וגידול ילדים, כמו חרדה, חוסר אונים, דכדוך, אשמה או בושה, הם נוטים לא פעם להתעלם ולהדחיק אותם מתודעתם.
במקום לחוות את הרגשות הקשים המלווים את תקופת האבהות החדשה, חלק מהאבות בוחרים, לא תמיד במודע, להתנתק. ההתרחקות הרגשית לכאורה פותרת את הבעיה, אבל למעשה לא עוזרת להם להתמודד עם המצוקה הפנימית שעדיין מלווה אותם. ומנגד, הם חשופים לא פעם לכעס מצד האשה שלהם, שלא מבינה את התנהגותם ונפגעת מההתרחקות שלהם ממנה ומהתינוק החדש. כך קורה, מספר חודשים לאחר הלידה, שאנשים רבים מרגישים שנפער, בינם לבין בן או בת הזוג שלהם, פער בלתי ניתן לגישור.
זוגות רבים, מספר חודשים לאחר הלידה, מתלוננים על אבדנים במישור הזוגי: שני בני הזוג מרגישים לא פעם מרוחקים ומנותקים זה מזה. כל אחד חווה בעוצמה את העומס הרגשי והטכני שמוטל על כתפיו בתקופה האחרונה, והרבה פחות ער לקשיים של הצד השני. כל אחד מרגיש שהשני מתעלם ממנו, לא קשוב לו, או פשוט "שכח אותו" בדרך. התסכול והכעס גוברים.
בחזרה אליך, אבא חדש.
אתה מספר שהילד שלכם מתוכנן ורצוי. בודאי דמיינתם, במהלך ההריון או אפילו בתקופה שקדמה לו, כיצד ייראו חייכם לאחר הלידה. איך זה ירגיש ויהיה להיות הורים חדשים. נראה שהמציאות טופחת היום על פניך, והיא שונה מאד ממה שתכננת וחשבת. אמנם ידעת שיועמסו על שניכם קשיים טכניים ורגשיים, אבל סברת שבתוך חודש אפשר יהיה "לחזור לשיגרה" מבחינת סקס, יציאות מהבית ומפגשים עם חברים. נראה שאשתך לא רואה את הדברים באותה דרך, ואולי אפילו לא מסוגלת, פיזית או רגשית, לכך. נראה שתהליך ההסתגלות לאמהות וההורות יקח אצלה קצת יותר זמן.
פערים בקצב הם מחזה נפוץ אצל זוגות, בהרבה תחומים: מה התדירות שמתאימה לכל צד מבחינת קיום יחסי מין, יציאה לבילויים, ארוחות אצל ההורים, השתתפות בארועים משפחתיים וכולי וכולי. במהלך השנים שני הצדדים צריכים ועושים התאמות ושינויים. כשאחד הצדדים מרגיש מתוסכל באופן מתמיד נוצר מתח בזוגיות ואפילו משבר.
אתה מספר ששוחחת על הנושא כבר מספר פעמים עם אשתך, אבל לא סיפרת מה נאמר באותן שיחות. האם הצלחתם לומר, כל אחד בתורו, מה הציפיות שלכם כרגע מעצמכם, מהצד השני ומהזוגיות? האם השיחות הסתיימו בהבנה והסכמה? נראה שיש ביניכם חוסר התאמה וחוסר הסכמה כרגע. זוגיות יציבה וטובה צריכה לעמוד בפני לחצים שמלווים תקופות כאלה, ולהכיל ימים של חוסר התאמה. שני הצדדים צריכים לגלות סבלנות ואמפתיה כלפי הצרכים של הצד השני, גם אם אינם מתגשמים במלואם.
נראה לנו שאשתך התמסרה כל כולה לתפקיד האמהות והילד הפך באמת למרכז חייה. יש לכך הסברים אבולוציונים וביולוגים, אבל בסופו של דבר הציפיה הטבעית והנורמלית שלך, ממנה, היא שהיא תחזור להיות גם אשה ובת זוג שלך ולא רק אם. האם זו גם הציפיה שלה מעצמה?
מהצד שלך, אנחנו שומעים חוסר הבנה ל"קצב האיטי" לטעמך של אשתך, ולעובדה שכעת מעייניה נתונים, באופן טבעי, לילדיכם הקטן. אתה מסרב לקבל את השינוי הדרסטי שחל בחייכם, ולמעשה דורש ש"תחזרו לשיגרה" בכל התחומים, כאילו לא ארע בחייכם שינוי גדול. אולי כדאי שתדע, שהמצב שאתה מתאר אופייני לרוב הבתים בהם נולד ילד בכור: אחרי שלושה חודשים עדיין לא חוזרים לשיגרה הקודמת, בנושאי סקס, יציאות משותפות ואירוח חברים. לגמרי נורמלי שהורים צעירים מתכנסים לתוך ביתם ולתוך עצמם במשך תקופה ארוכה יותר ורק אחר כך, לאט ובהדרגה, יוצאים בחזרה לחיים.
אנחנו מוטרדים לשמוע, שמיהרת להתייאש מהמצב ופנית לחיפוש חברות ברשת. כתבת שאתה חושש שזה מסוכן לך. גם אנחנו חוששים עבורך, אולי מסיבה שונה מזו אליה התכוונת. חיפוש חברות חדשות אולי יקל על תחושות המצוקה שלך בטווח הקרוב, אבל לא יעזור לך לפתור את הקושי העמוק יותר שקיים כרגע בינך לבין אשתך. החיים מזמנים לנו אתגרים זוגיים לא פשוטים. לידת ילד בכור הוא אחד האתגרים הגדולים האלה. הרבה לפני שמרימים ידיים ופונים לפתרונות מחוץ לבית, אנחנו מאמינים שכדאי ואפשר להשקיע מאמצים עצומים בתוך הבית ובתוך הזוגיות.
יש לנו הרגשה שהמעבר ממעמד של גבר צעיר ונטול דאגות והתחייבויות למעמד של אב לילד בכור הוא לא פשוט עבורך. אולי זה קשור לעבר שלך, לחוויות שעברת אתה עצמך כילד, לקשר שהיה לך עם אבא שלך... לידת הילדים שלנו מאפשרת לנו להתחבר מחדש לילדות שלנו, לילדים שהיינו, לפחדים והקשיים שחווינו, וגם לכוחות שפיתחנו ולעוצמה הפסיכולוגית שיש בנו. אל תפספס את ההזדמנות הזו!
אנחנו רוצים להציע לך להחליט בינך לבין עצמך שאתה מגלה עוד סבלנות. לא רק כלפי אשתך והקצב שלה, אלא בעיקר כלפי עצמך. מבחינת העובדות אתה כבר אבא שלושה חודשים. קח את החודשים הבאים לעצמך, ונצל אותם על מנת להפוך לאבא גם מבחינה נפשית. אתה יכול להיות אבא מצוין לילד שלך, לבנות איתו קשר יחיד ומיוחד, חד פעמי, חזק ואמיתי. כמו שהגיע גם לך כשהיית ילד. כמו שמגיע לכל אחד. ובזמן הזה, שאתה גדל בו להיות האבא שרצית להיות - אנחנו מאמינים שגם הזוגיות תתחזק ותחזור להיות מקור של שמחה ונחמה עבורך ועבור אשתך. זה בהחלט אפשרי.
מאחלים לך הרבה הצלחה ונשמח לשמוע בעוד מספר חודשים איך התקדמת.
גילי בר ויעל דורון
מכון זוגות

פורסם במדור יחסים Ynet